כל אדם העוסק בספורט, שואף לשפר את השגיו. בעקבות זאת, התפתח ענף פסיכולוגי חדש בשם
"פסיכולוגיה של הספורט." פסיכולוגים מועסקים על ידי נבחרות רבות, בכל מקצועות הספורט, מכדורגל ועד גולף. רבות מהקבוצות המתחרות באולימפיאדה, מיישמות שיטות אלו במהלך האימונים ואפילו מספר דקות לפני תחילת התחרות.

השיטות הפסיכולוגיות העיקריות, התורמות לשיפור ההשגים בספורט, מתבססות על תרגילי הרפיה והדמיה. ככל שהמתחרה שואף יותר להצליח והוא מתקשה להשלים עם העובדה שזה לא סוף העולם אם הוא לא יגיע למקום ראשון, כך הוא יהיה יותר מתוח. כאשר רמת המתח גבוהה מדי, תשומת הלב מתפזרת לכל עבר, לשם גילוי "הטורף ביער" ושרירי הגוף מתכווצים, במטרה להפעיל את התוכנה העתיקה המכונה "מלחמה או מנוסה." כאשר הריכוז מתפזר, זה תורם לקליטת החיות המתקיפות בלהקות, אחת מלפנים ושתיים מאחור, אך זה פוגם בהישגים בספורט. לבעוט כדור בדיוק לרשת, או להכניס כדור לחור במגרש הגולף, זה דורש מיקוד הריכוז ושיפור הקואורדינציה בין השרירים הגדולים והקטנים. המסקנה היא, תרגילי הרפיה במהלך האימונים ולפני משחק, מורידים את רמת הורמוני החרום לרמה חיובית, המפעילה התלהבות ורצון להצליח, אך אינה פוגמת בהישגים.

שיטת ההדמיה תורמת להפיק לקחים מכשלונות העבר. וולט דיסני נהג לומר: "אם אתה יכל לדמיין, אתה יכל לעשות." וולט דיסני התכוון כנראה לעובדה, שבעת שמדמיינים ביצוע פעולה, שאנו מתקשים לבצעה, הדבר מגביר את כח הרצון ואת הנחישות לבצעה. ניתן להוסיף, שהדמיון עשוי לשפר גם את ביצוע הפעולה, בצורה מושלמת יותר. הדמיון החיובי תורם לפיתוח רשת העצבים, המוליכים מהעין לאיבר המסויים ואף מפתח פעילות עצבית באיבר עצמו, התורמת לביצוע מושלם יותר של הפעולה. הדמיון כאילו בונה תוכנת מחשב במוח, המשנה תוכנה קודמת, פחות יעילה. הדבר דומה לבמאי סרטים, שסיים להסריט את סרטו ועתה הוא מציגו בפני קבוצת אנשים, שהוא בוטח בכושר השיפוט שלהם. בהתאם להמלצתם, הוא יכל לבקש מהשחקנים לחזור על קטע מהסרט, בצורה שונה. על האדם העוסק בספורט לבצע פעולה דומה, לאחר כל משחק. במהלך תרגיל הדמיון, עליו להעביר בזכרונו, כמו צפיה בסרט וידאו, תמונות מהפעילות הספורטיבית הקודמת שלו. עליו להתמקד בפעולה שהוא ביצע, הזקוקה לשיפור. בדמיונו, עליו לראות את עצמו ניצב בדיוק באותו מקום ובאותה סיטואציה, אך הפעם הוא מבצע את הפעולה בצורה מושלמת.

למעשה, תרגיל הדמיה, בו אנו מדמיינים פעילות חיובית, המחליפה פעילות מהעבר, שלא היינו שבעי רצון ממנה, עשוי לתרום לנו בכל שטחי החיים. הרעיון דומה לפתגם הידוע "כל מה שלא הורג אותנו, מחזק אותנו." אני מבקש לשנות מעט את הפתגם ולומר: "כל מה שלא הורג אותנו, עשוי לחזק אותנו, או להחליש אותנו. בכוחנו להחליט לאיזה כיוון אנו פונים." כל כשלון וכל פעילות, שלא היינו שבעי רצון מהם, עלולים לגרום לנו לתגובות שליליות כמו: כעס עצמי, דכאון והורדת הבטחון העצמי, או שהם עשויים להעשיר את נסיון החיים שלנו ולגרום לנו להתפתח ולהשתפר, לקראת פעילויות עתידיות. עלינו לבחור, באיזה כיוון אנו חפצים ללכת.

שלח לחבר | הדפס